סיפור רקע אישי - יצא קצת ארוך אז ראו הוזהרתם...

ישראל. ספט׳ 2023.
עברנו למקום מדהים על הנק׳ עם הנוף בין היפים בארץ המשקיף לשמורת נחל יהודיה אל נחל עיט.
עברנו - אני וביתי התיכוניסטית הבכורה. דף חדש והתחלה של הגשמת חלום לפחות בנושא של אופי סביבת החיים.
ילדי הנוספים הודיעו זמן קצר לאחר מכן סופית שלא יצטרפו בשנה הבאה וסיבוכים נוספים הביאו אותי להחלטה שזה לא מעשי להמשיך להחזיק כזה מקום, לא משנה כמה מדהים, צריכים להיות מעשיים. ואז המלחמה הגיעה.

ישראל. 07.10.2023.
אצלנו הכל בסדר. האנשים החשובים שלי בריאים ושלמים ולא היינו מעורבים ישירות. משהו כמובן נשבר אצל כולם. אני מקווה שנדע להתמודד בהמשך עם הדברים ושנשים לב שכולם בסדר כל הזמן אבל בשביל זה צריך לדאוג גם לבריאות האישית - הנפשית והפיזית לפני כל דבר אחר.
אני באמצע שנות ה-40 בעל רקע צבאי קרבי. צפו ועלו לי כמה דברים, איבדתי אמון בצדק או שלא בהרבה דברים ואנשים שכיבדתי, תפישות בסיסיות שלי קרסו לגבי ההבנה שלי על אופי האדם לא רק בעקבות מה שעשו לנו אלא גם מתוך הלך הרוח בצד הישראלי שלנו, תפקיד המדינה והאחריות שלה. המדינה בגדה באזרחיה באופן הבוטה ביותר שיש לפחות מבחינתי.
ההסכמה הרחבה בציבור לדברים איומים הביאה אותי לידי מסקנה את הלקח מהשואה שלנו הבנו בדיוק הפוך.
הרבה דברים נשברו אצלי בשקט מבלי יכולת לתקן או לחזור למה שהיה.
זה גלש גם לחיים המקצועיים והאישיים ושמחתי מאוד שזכיתי לפחות להשאר פה באוויר הנקי ובטבע כדי להיבנות ולבנות עתיד ולאפשר עתיד אחר אם יבחרו בעיקר לדור הבא.

ישראל. 1978.
נולדתי אנרכיסט. אולי לא בדיוק נופל להגדרה, ובכלל אני לא מזדהה לגמרי עם שום זרם, אבל מאוד בעד ביזור סמכויות עם התנגדות מובנית להיררכיות, אמונה שלוגיקה היא כלי החופש הטוב ביותר, ומוסר בסיסי בכל פעולה כעקרון מנחה. מוסר הוא לא דבר מוחלט אבל הוא חייב להיות מוצג וכל דבר צריך להשקל לאורו.
למה זה חשוב? כי לכולנו יש הטיה. הצדק לא נמצא רק אצלי. זה חשוב מאוד בהקשר של הפרוייקט הזה אבל אני אסביר אח״כ.
לא הייתי פעיל פוליטי מצטיין חוץ מההפגנות והעצרות העיקריות לאורך השנים מלאחר רצח רבין 05.11.1995.
האמנתי תמיד שיש איזה רצון טוב כללי ופשוט אלה הנסיבות אליהן נולדנו באיזור קשה.
כשפרשת אישור מכירת הצוללות למצרים על ידי בנימין נתניהו מאחורי הגב של מע׳ הבטחון בגלל ״סוד״ הפכתי להיות מודאג מאוד מרמת המוסר והשאננות הכללית בעם ובתקשורת וסידרי המנהל התקין. שיחות הסלון תמיד היו סביב הגירה אבל מתרגלים. אלה בעצם היו ״ימי בלפור״ שלי: https://www.instagram.com/yariv.a/.
אח״כ הגיע ״התו-הירוק״ עד לפתח ביתי יחד עם אמצעי הכפייה והינדוס התודעה. כיוון שאני קצת טכנוקרט עם רקע ביוטכנולוגי ראיתי כמה כשלים בתיאוריה הכללית אבל בשום אופן לא הצלחתי להגיע לשיח מדעי לוגי, התקשורת והשלטון הזיזו את מה שלמדתי אח״כ שנקרא ״חלון אוברטון״ שהפך אותי ל״מתנגד חיסונים״.
התחלתי לשים לב קצת יותר למה קרה במדינה לאורך השנים וזה לא היה מראה מלבב תמיד.
אני לא קונספירטור בכלל, ברור שזה מה שקונספירטור יגיד, ובכ״ז אני מהנדס ביוטכנולוגיה מהטכניון, מתכנת עצמאי. במסגרת הנורמה.
אבל גם אם אני קונספירטור - הפרוייקט והאלגוריתם יהיה חסין גם אלי.

מלחמה. 2014.
עשיתי גם את שלי כחי״רניק במילואים בזמנו כשהאמנתי למערכת.
מהמלחמה שלי יצאתי גרוש, פיתחתי מחלה כרונית, נפלתי וקמתי. אבל קמתי היטב. נפש בריאה, גוף בריא (חוץ מזה, נו…), למדתי הרבה על הקשר בין מצב נפשי לבריאות הכללית. זה קשר ביולוגי לגמרי ויש לנו כלים לשפר את החיים שלהם במסע לימוד מטורף הכי קרוב לאלוהים ולבריאה (במובן האטאיסטי). מומלץ לכולם אבל כנראה שחייבים לעבור משברים ולא מספיק להבין בשכל. לא שהיה יותר מדי בתקופתי אקשן אבל זו עדיין סביבה קשה לאנשים רגישים כנראה.
אז לדבר הזה שקורה היום ובשנה האחרונה הגעתי מוכן יותר.

מלחמה. 2024.
המתנה שנותרה לי מהמשבר הגדול שלי לפני עשור היתה חוסן נפשי.
למזלי יש לי ילדים ואחריות ולכן כוח ועוד מוטיבציה לפתור בעיות ולא לוותר או תמיד לזרום עם מה שמקובל.
ברור שיש חסרונות לאופי כזה אבל הנקודה היא שאני ניגשתי גם לזה בצורה מפוכחת:
- הכרה במצב - אני מפורק ואבוד אבל זה בסדר, בסוף גם המלחמה והאלימות יסתיימו לצד זה או אחר. יש לי קצת כסף בצד כדי להתחזק ולתכנן ולבנות עתיד.
- סביבה נקיה - אני אדם רגיש (כך הבנתי תודות ל- 2014) לכן צריך לתפוס מרחק מאנשים רעילים או בכלל אנשים במקרה שלי. במקרה יצא שבדיוק היינו ברמת הגולן. מושלם.
- עצמי נקי - טיפול בקנאביס עם כמה שפחות תרופות סינטתיות. תופעת הלוואי היא צלילה עמוקה למחשבות. נהדר. אני מקפיד על ספורט מתאים כמובן תמיד. בכלל חובה לשמור על אורך חיים בריא.
- תכנית עבודה - לייצר עתיד לדור הבא גם אם פה הכל יקרוס.

רומניה. אוג׳ 2024.
כדי להבין מה קורה פה במדינה, איך הגענו למצב הזה, והכי חשוב מה מצפה לנו אם לא נצליח לשנות, אז פניתי לטוויטר. בהתחלה היה משעשע לפרוק מתחים לכיוון לא מועיל ולא מזיק. פגשתי שם באנשים חריפים מאוד ובשיח מעמיק ולא מפחד להעלות נושאים כבדים. אתם יכולים לראות אחר מי אני עוקב אם מעניין אתכם.
היו שחזו בדיוק כזה או אחר את הדברים עוד מלפני הרבה שנים למשל לייבוביץ׳ לתפיסתי.
החלטתי לסמוך על האינטואיציה ולקחתי 2 מילדי לטיול כיוון אחד לרומניה לפני ש- WWIII תפרוץ רשמית ואז יהיה לנו קשה יותר להחליט דברים. זמן לא רב אחרי שחזרנו היתה איזו מתקפה גדולה מאיראן. צריך לכייל את האינטואיציה.
בכל אופן מה שרציתי להגיד זה שרומניה היתה התרופה שלי. היא סיימה לי את שלבי האבל על מה שחשבתי שהיא מדינת ישראל. יומיים אחרי שנחתנו ישנתי לראשונה אני חושב מזה כשנה 8 שעות רצוף בלילה. עד היום בעצם זה הסתדר.
בשנה הזו הפך לגיטימי לדבר על קשיי המלחמה והטרור שעברנו כמדינה, והלומי קרב גם מתקבלים בהבנה בחברה. אני רואה את הילדים/חיילים נשלחים, הבכורה שלי לקראת גיוס. אז אני חושב שאם היה לי פוסט טראומה היא לגמרי משנית כבר ואפשר להגיד שנרפאה או תחת שליטה. גם פסקו הסיוטים (אולי גם קשור לקנאביס).
והראש חזר לעבוד.

כוחות על.
זה יתחבר אח״כ בגלל אופי הטכנולוגיה. הרגישות הזו שגיליתי שיש לי תודות לכל הדרכים במסעות הנפש והתודעה שנאלצתי לפסוע בהן הבנתי שלא כולם תופסים את העולם כמוני. טעויות צילום בסרטים למשל שוברים לי את כל רצף הצפייה בסרטים, למשל אם צילמו שני טייקים מזוויות שונות זה יוציא אותי מריכוז, מחסניות נשק שלא נגמרות, סחיבת תיקים ״כבדים״ כשמרכז הכובד מראה שהם מחרטטים… זה השיא! סליחה.
בכל אופן גם בטוויטר, ראיתי את הנדוס התודעה המדהים שקורה פה, תודות גם לאנשים החכמים שמשקיעים מזמנם וכוח העיבוד המחשבתי לטובת הכלל, אבל בשלב מסויים התחלתי להתעצבן מלראות כיצד כל כך הרבה נופלים לאותן מלכודות שוב ושוב, ומוליכים אותם, בעצם אותנו כחברה, למלחמה כוללת משיקולים ברורים ופסולים, לי לפחות.
טוויטר זו סביבה קשוחה ובמיוחד לאנשים רגישים שעשויים לפגוע/להפגע. המע׳ תתן קול שווה אובייקטיבי לכולם בניכוי הדראמה.
חוץ מזה אני מונע מאתגרים ומכיר הרבה טכנולוגיות לרוחב.

אני מציע פה שותפות לכן חשבתי שמן הראוי יהיה לפחות להסביר את הצד שלי והמוטיבציות היטב ובאופן שקוף.